תווי קנייה כהוצאה מוכרת

תווי קנייה הם אחת המתנות הנפוצות שבוחרים להעניק לעובדים לקראת חגים, נקודות ציון בשגרת החיים של החברה וכיוצא בזה. עובדים המקבלים תווי קנייה נהנים משורה ארוכה של יתרונות, ובכלל זה גמישות מלאה באופן המימוש של התווים – שהיא רחבה ולרוב גם בפריסה ארצית.

רכישה של תווי הקנייה כרוכה בעלות של עשרות או מאות שקלים לתו, שעשויה לכן להגיע לסכומים גבוהים ברשימה של תווים ושוברים בכמויות גבוהות.

במצב הדברים הזה, ברורה השאיפה של בעלי העסק לראות כיצד הם יכולים לצמצם את ההוצאה מבחינתם. הבירור האם תווי קנייה יכולים לשמש גם הוצאה מוכרת עבור העסק נעשה בדיוק בנקודה הזו. מה הוא צפוי לגלות לכם?

תווי קנייה, הוצאה מוכרת ומה שביניהם

על פי ההגדרה הבסיסית, הוצאה מוכרת היא הוצאה אשר משמשת לפעילות העסקית של חברה או ארגונן במהלכו של פרק זמן חשבונאי מוגדר. ההוצאה מפחיתה למעשה את הרווח הסופי וה”נקי” של העסק, ולכן כוללת הוזלה של המס שהוא משלם בפועל. לכל עסק יש הוצאות שונות שמתאימות לו, כשגם אחוז הזיכוי היחסי בגין כל הוצאה משתנה. הוצאות אלה נחשבות לחיוניות מכיוון שהן עשויות להגדיל את הרווח של העסק בפועל, לעיתים בצורה משמעותית.

החדשות המעודדות מהבחינה הזו הן שתווי קנייה כן אמורים לשמש הוצאה מוכרת. לכאורה, התווים לא אמורים להיות קשורים לפעילות השוטפת של העסק, ולכן נראה שהם לא אמורים להיות מוגדרים כהוצאה מוכרת במלוא מובן המילה. אבל, וזה אבל גדול מאד, ניתן להתבונן בתווי הקנייה בתור מתנה שמעניקים לעובדים (וזה אכן השימוש העיקרי שלהם).

על רקע זה כן ניתן לקבוע כי תווי הקנייה הם הוצאה מוכרת מנקודת המבט של העסק הנתון. ההגדרה המדויקת פעמים רבות היא “טובת הונאה”, שעשויה להיות סכום כספי המתווסף למשכורתו של העובד או לחלופין מתנה ששווה לסכום כספי מוגדר. תווי קנייה עונים על ההגדרה הזו, כך שאפשר לטעון שהם טובות הונאה המוגדרות כהוצאה מוכרת.

המעסיק למעשה מקטין את ההכנסה של העסק בגין אותן מתנות, ולכן יכול באופן די ייחודי לבצע קיזוז של שווי תווי הקנייה לא פעם אחת כי אם פעמיים. ראשית עבור הקטנת ההכנסה של העסק, ושנית – המעסיק יכול להגיש את חשבונית המס שהעניקה לו החברה שסיפקה את תווי הקנייה בתור הוצאה מוכרת.

נקודת המבט של העובד

בשאלת מתן תווי הקנייה יש שני צדדים למשוואה. עד כה התייחסנו לנקודת המבט של המעסיק, אבל ברור שצריך לשאול גם מהי המשמעות של קבלת תווי הקנייה עבור העובד. מתייחסים אליהם כרכיב המתווסף לשכרו של העובד ומעלה את ההכנסה שלו בפועל.

במצב הדברים הזה נראה לגיטימי לדרוש תשלום מס הכנסה עבור אותה תוספת, וזאת על פי מדרגת המס של אותו עובד. לא מדובר לרוב בסכומי כסף גבוהים מדי שאמורים לשנות יותר מדי את תמונת המס של אדם נתון, כאשר בדרך כלל שווי המתנה מוערך בכמה מאות שקלים (אם לא פחות). במילים אחרות: המתנה כן כרוכה במס, אבל בחלק הארי של המקרים לא מדובר בסכום שאמור לשנות יותר מדי את תמונת המס של העובד.

שימו לב להפרדה בין תוספת לשכר העובד בברוטו לעומת תוספת בנטו. במקרה הראשון העובד הוא זה שאחראי לתשלום המס, בעוד שבמקרה של תוספת בנטו חובת התשלום היא על המעביד. כדי לוודא שהכל נעשה על פי חוק, מבחינת החישובים שמבצעים המעסיק והעובדים כאחד, אפשר להיעזר בחוות דעת של מומחה לתחום החשבונאות.